רש"י על בראשית מ״ב:ט״ו

« רש"י על בראשית מ״ב:י״ד רש"י על בראשית מ״ב:ט״ז »

15 שפתי חכמים פתח ↗

אם יחיה פרעה כו'. פי' לפי פשוטו של קרא אין לו הבנה בלא מלת אם חי מ"ה הוסיף מלת אם ויהיה טעמו אם חי פרעה לא תצאו מזה ויהיה אם במקום לא כמו אם לדוד אכזב תהילים פט לו שר"ל לא אכזב ויחוייב מזה שאם תצאו לא יחיה ובאמת יצאו אלא כשהיה נשבע לשקר וכו':

15 מזרחי פתח ↗

חי פרעה אם יחיה פרעה כשהיה נשבע היה נשבע בחיי פרעה. מפני שפי' חי פרעה חיי פרעה ואין בו שום מובן אלא עם תוספות מלת אם כאילו אמר אם חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבא אחיכם שטעמו אם יחיה פרעה לא תצאו מזה ויחוייב מזה שאם תצאו לא יחיה כי סותר הנמשך יוליד סותר הקודם בהכרח ואמר אם תצאו מזה במקום לא תצאו מזה כמו אם לדוד אכזב שפירושו לא אכזב לדוד שתרגמו רבינו סעדיה הגאון בלשון הערב לא אכדבתהו פי דאוד וכמוהו חיי ה' אם יקרך עון שטעמו חי ה' לא יקרך עון וכאלה רבי' בענין השבועה ומה שהוצרך להוסיף מלת אם על מלת חי ולא אות בי"ת ויהי' בחי פרעה כמו וישבע בחיי העולם הוא מפני שלא מצינו בי"ת לשבועה בשום מקום כי הבית של בחיי העולם הוא הוראת מקום כאלו אמר והיכן נשבע בחיי העולם וכן ואשביעך בה' טוב לחסות בה' בטחו בה' כלם הם הוראת מקום ומה שהוצרך לומר כשהיה נשבע לשקר היה נשבע בחי פרעה הוא מפני שיש לטעון כיון שנשבע בחיי פרעה איך הניחם ויצאו טרם בא אחיהם הקטן ולא חשש לשבועתו השיב ואמר שאין לטעון מזה כי כשהי' נשבע לשקר היה נשבע בחיי פרעה:

15 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה חי פרעה, ...כשהיה נשבע לשקר, היה נשבע בחיי פרעה בראשית רבה צא, ז. ע"כ. דומה שצריך לעמול הרבה, כדי להבין את הבסיס המוסרי של היגד זה. למה לייחס ליוסף חוסר אימון כזה כלפי המלך, והוא משנהו. ועוד: מה פירוש להישבע לשקר - כלום יש היתר לכך, וכאן משמע כאלו היה רגיל בכך! פ' מקץ תשמ"ט

16 שפתי חכמים פתח ↗

אם אמת אתכם כו'. דק"ל דמלת האמת מורה שהוא הודה להם שהאמת אתם והוא סותר למאמר תבחנו שמורה שהוא מסופק מהם לפיכך הוצרך לומר שזה הוא ה"א התימא שהיא כמו האם כן הוא:

16 משכיל לדוד פתח ↗

ואם לא תביאוהו וכו׳ להמתיק הטעם כיצד תלה להם האמנת דבריהם בהבאת אחיהם נראה לומר עזה״ד שהרי כשהם אמרו לו שהאחד איננו בודאי רצונם לומר שנאבד בדרך ושוב כשאמרו לו שהקטן נשאר עם אביהם מוכרח שאמרו לו הטעם לפי שחשש אביהם פן יקראנו אסון והכי מוכח מדברי יהודה לקמן בפרשת ויגש ויאמר עבדך אבי וכולי ולקחתם גם את זה וכו׳ וקרהו אסון דדלמ׳ יארע לו כמו שאירע לאחיו והשתא א״ל יוסף כמתנכ׳ בשלמא אם יתאמת זה שיש לכם אח קטן שנשאר עתה אצל אביכם שזה אי אפשר להתאמת אלא כשתביאוהו אצלי אז רגלים לדבר שמה שנכנסתם בעשרה פתחים הוא לבקש את אחיכם שנאבד ויש ידים מוכיחות שכך הוא האמת שנאבד ממה שלא בא עכשיו אחיכם האחד עמכם דמוכח דמחמת פחד שמא יארע לו כמו לאחיו לכך לא שלח אותו אביכם עכשיו אבל אם לא תביאוהו אצלי אחיכם זה שאתם אומרים שנשאר בבית אני אומר לא היו דברים מעולם ואין לכם שום אח וחזרה הקושיא למה נכנסתם בעשרה פתחים אלא ודאי מרגלים אתם:

15 חי פרעה. אִם יִחְיֶה פַּרְעֹה. כְּשֶׁהָיָה נִשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר, הָיָה נִשְׁבָּע בְּחַיֵּי פַרְעֹה:

16 אם תצאו מזה. מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה:

15 גור אריה פתח ↗

אם יחיה פרעה. כלומר לא יתכן לפרש "חי פרעה אם תצאו" כמשמעו, שאם כן היה משמע שיחיה פרעה אם תצאו, אלא פירושו 'אם יחיה' לשון שבועה, כאילו אמר 'בחיי פרעה אני נשבע', ומהו השבועה – "אם תצאו", אלא לא תצאו:

15 דברי דוד פתח ↗

חי פרעה, אם יחיה פרעה, לקמן גבי חי פרעה מרגלים אתה לא שייך לפרש כן אלא דרך שבועה סתם שנשבע בחיי המלך והיינו ששם רוצה לברר ולאמת הדבר שהוא אומר שנעשה כבר ועל זה שייך לומר כמו שהמלך חי כך הוא אמת הדבר הזה, משא"כ כאן שלא בא לאמת הדבר שנעשה כבר אלא לחזק הדבר שיהיה אח"כ, שייך בזה לומר אם יחיה המלך יתקיים דבר זה שלא תצאו מזה, כלומר כמו שאני חפץ בחיי המלך כן אני חפץ בדבר זה שלא תצאו מזה:

16 מזרחי פתח ↗

האמת אתכם אם אמת אתכם לפיכך ה"א נקוד פתח שהוא כמו בלשון תימה. הוצרך לפרש מלת האמת אם אמת מפני שמלת האמת מורה שהודה להם שאמת אתם והוא סותר למאמר ויבחנו דבריכם שמור' שהיה מסופק בהם לפיכך הוצרך לפרש שזה הה"א הוא במקום אם שהיא מלה מסופקת ומפני שלא מצא ה"א במקום אם בשום מקום הוצרך לומר שהה"א הפתוחה הוא בלשון תימה כדי שיהי' בכחו מלת אם כי ה"א התימה בכל מקום פירושו האם הוא כן:

16 דברי דוד פתח ↗

האמת אתכם כו' ואם לא תביאוהו כו', רש"י נזהר שלא נפרש דהאי ואם לא קאי על שלחו, וה"ק אם לא תשלחו לשם אזי מרגלים אתם, ממילא אם ישלחו, שם אף אם לא יביאוהו אינם מרגלים. וזה אינו דבמה יצאו מחשש מרגלים בשליחות לחוד אלא דקאי על ויקח. את אחיכם כו' דאם לא תקחוהו ותביאוהו אלי חי פרעה כי מרגלים אתה. וע"כ האריך רש"י להביא סוף הפסוק חי פרעה כו' דמזה מוכח דאם לא הביאוהו קאמר לא על השליחות לחוד. ובספר הרא"ם ברש"י כתוב חי פרעה מרגלים אתם ודלג מלת כי לומר שאין כי זה נתינת טעם, ואין זה דרכו של רש"י אלא דרכו לפרש כי במקום אשר:

« רש"י על בראשית מ״ב:י״ד רש"י על בראשית מ״ב:ט״ז »